תפריט סגור

אירוע הקורונה כ"הלם קריירה" ותפקידנו כיועצי קריירה

נכון שכל העצמאים שפונים אלייך לייעוץ רוצים עכשיו להיות שכירים?״ ובמקביל ״אני בטוח שכל השכירים שאת פוגשת רוצים להיות עצמאים״

אז הנחות היסוד שמובעות כאן אינן נכונות על פי ניסיוני הנוכחי. ישנה תנועה לשני הכיוונים במקביל. לא מעט שכירים חשים שנמאס להם שמישהו אחר קובע אם הם חיוניים או לא, שקשה להם עם חוסר השליטה על הוצאתם לחל״ת או פיטוריהם. מצד שני גם לא מעט עצמאים שאני פוגשת עובדים במקצועות בעייתיים בימים אלו, נחרדים מהתייחסות המדינה וביטוח לאומי לעצמאים ומבקשים סוג של ביטחון כשכירים.

על פי מה שאני רואה כיום, האנשים הרבים שאני מלווה בימים אלה מייצגים תופעה של עצירה למחשבה. לרבים זו עצירה מיידית ורצינית ראשונה שנכפית עליהם וגורמת למחשבות וחישוב מסלול מחדש. אחת התופעות המרכזיות שאני מזהה היא רצון לדייק יותר את העתיד המקצועי.

במאמר ששלח לי לאחרונה מורי ורבי פרופסור יואב ורדי, הקורונה מוגדרת כ״הלם קריירה״career shock “(אירוע משבש ויוצא דופן שאינו בשליטתנו ברובו)  ומדבר בין השאר על 3 מסקנות של מחקרים שונים).

  1. השלכות הלם הקריירה מושפעות מהשילוב בין הסיטואציה עצמה לבין מאפיינים אישיים (מצב כלכלי, שלב בחיים, מצב רגשי ועוד)
  2. להלם קריירה יכולות להיות השפעות שונות לטווח הקצר לעומת הטווח הארוך ובשלבי קריירה שונים
  3. לעיתים, הלם קריירה שלילי יכול גם לגרום לתוצאות חיוביות לקריירה            

מסכימה לגמרי עם כל המסקנות האלה. זה בטח נכון לגבי אירועים שניתן להגדיר כהלם קריירה, לגבי התקופה הנוכחית אבל גם לגבי כל אירועי הפיטורין והפרישה שאני מלווים שנים רבות כיועצת קריירה ובמקביל כמשאבי אנוש.

ראיתי אנשים שעברו את אותו דבר בדיוק והגיבו שונה לחלוטין. לדוגמא, יש הבדל גדול בין אדם שאיבד עבודתו וחייב לפרנס ילדים ולשלם משכנתא, לבין מי שיש לו רזרבות פיננסיות. יש הבדל אפילו עוד יותר גדול בין מי ששלם ואוהב את עיסוקו לבין מי שרע לו בעבודה. במקרים רבים ראיתי איך התפישה משתנה עם הזמן (אפילו תוך כדי תהליך הליווי עצמו) וסיטואציות שנתפסו שליליות הפכו לנקודות זמן ששינו את הקריירה לטובה.

ליוויתי עשרות אנשים שהגיעו באבל ומרמור רב אחרי פיטורים או פרישה ואז התברר שמאד סבלו אך לא העזו לעזוב מסיבות שונות (שעליהן שווה לדבר בנפרד). באופן אבסורדי לפעמים היו אלה שהזילו הכי הרבה דמעות וחשו נבגדים. עם הזמן, השיחות והבירור המדוייק הם הבינו שזה מה שאילץ אותם לצאת  לדרך טובה יותר. לעולם לא אגיד להם בזמן אמת משפטים כמו ״הכל לטובה״ כי זה רק מעצבן ומתנשא, בעיקר כשמי שעומד מולי נמצא בחרדה ותחושת אובדן, אבל רואה את התופעה הזו שוב ושוב.

אני מספיק מבוגרת כדי לזכור את המשברים הקודמים. זוכרת איך בהתפוצצות הבועה בשנת 2000 עובדים שפיטרנו הבינו אחרי ההלם הראשוני שהם בהייטק ו/או בפיתוח רק כי זה מקצוע מכניס ו״מכובד״. הפיטורים אפשרו להם לקום וללכת למה שהם באמת אוהבים לעשות. אחרים הבינו את ההיפך, התעקשו, לפעמים התפשרו קצת על השכר או המעמד ונשארו במקצוע שגרם להם סיפוק. גם אז היה זה הלם קריירה שגרם לאנשים לדייק את עצמם ורק בדיעבד הבינו שהחוויה הקשה סייעה להם להיות מכוונים ומאושרים יותר.

איפה אנחנו כיועצי קריירה נכנסים לתמונה? למה אנחנו צריכים לשים לב?

ראשית לאבחן ולהבין איפה האנשים מולנו נמצאים – מה מצבם הרגשי? איך הם תופסים את המצב בו הם מצויים? מה ההיבטים הרגשיים וגם מה ההיבטים הפיננסיים של מצבם הנוכחי. אנו חייבים להיות רגישים לזה. לדוגמא, אין לנו מה לדבר עם אדם על דיוק בקריירה אם הוא לא יודע מהיכן יהיה לו כסף לפרנס את ילדיו. לעומת זאת – כשהאדם מצוי ברווחה פיננסית ויש הזדמנות לעצור לחשיבה ודיוק מקצועי – להראות לו את ההזדמנות שבדבר.

שנית, דווקא בימים אלו שבהם קשה יותר מתמיד למצוא עבודה, הסיוע שלנו בכתיבת קורות חיים מדוייקים יותר, בשימוש פרואקטיבי בכל טכניקות חיפוש העבודה הנוכחיות ובהכנה לראיונות – הופך עוד יותר מהותי כדי לבלוט מבין כל מחפשי העבודה. ליוויתי ואני מלווה לא מעט אנשים שהתלבטו אם בכלל יש טעם בכל זה ואז נוכחו ששימוש נכון בכלים אלה סייע להם למצוא עבודה ביתר יעילות.

בנוסף, חשוב שנבין לאיפה עולם הקריירה הולך היום. נכון שיש בעיקר אי וודאות אך הרבה נושאים שכולנו מדברים עליהם כבר שנים כגון עבודה מרחוק ומהבית, עבודה גמישה וריבוי קריירות הופכים הכרחיים ומציאותיים יותר. אנו יכולים לסייע לנועצים לראות זאת. סגנונות עבודה אלו לא מתאימות לכל אחד וגם לכך עלינו להיות רגישים אך אנו יכולים לסייע לאלו שזה מתאים להם להבין כיצד הם מקדמים את עצמם ומשתמשים באופציות חדשות אלו כדי להגדיל את מרחב האפשרויות שלהם.