שיח שהייתי מעורבת בו כבר כל כך הרבה פעמים הופיע השבוע בפריים טיים – בפרק של מאסטר שף.
השבוע הסתיים לו תהליך ליווי של בחורה צעירה שממגוון סיבות פחות מתאימה ללימודים אקדמיים אבל יכולה למצוא מקצוע, פרנסה ושמחת חיים בקורסים מקצועיים שונים.
למרות שהיה ברור שהתחברה למה שאמרתי, ידעה שהוריה יתקשו לקבל את זה.
מדי פעם אני פוגשת אנשים שיכולים להתקבל ולהצליח באקדמיה, ושוקלים ללכת למגוון תחומים שבעיניי המשפחה או הסביבה נראים מכובדים, למרות שהם עצמם לא אוהבים את התחום כלל וכלל.
מן הצד השני, אני מלווה מפוטרים. חלקם צריכים סיוע למצוא את מקום העבודה הבא במקצוע שלהם, אך לא פעם נתקלתי באנשים שעבדו שנים על גבי שנים בתפקידים שכלל לא שימחו אותם. חלקם חשים אבלים ומתקשים לקבל את העלבון.
במקרים אלו אני מנסה לסייע להסתכל על הסיטואציה מזווית אחרת. להבין שאולי עשו להם טובה, וזו בדיוק ההזדמנות ללכת לכיוונים אחרים שאותם יאהבו יותר ויצליחו יותר.
אחר כך אני תמיד שמחה לעקוב אחר צעדיהם במסלול הקריירה ולראות כיצד חייהם השתפרו בעקבות השינוי.
לא מעט אנשים בגילי מתקשים לקבל את העובדה שילדיהם לא ימצאו את אושרם ופרנסתם בדרכים שנראות מכובדות ומרשימות. הורים, אני מאמינה בלאפשר לילדינו למצות את חייהם בדרך הנכונה ביותר ולא בהכרח בדרך "מקובלת ומכובדת" יותר.
לאלה הלומדים או עובדים במה שלא גורם להם שמחה, קחו בחשבון שיקולים פרקטיים וצרכי פרנסה, אבל בדקו אם אולי גם תוכלו להתפרנס ממה שישמח יותר את נפשכם. ומאחלת לחיים כהן שבין אם יצליח בתחרות או לא – שיעשה את מה שמשמח אותו
