כמה מרגש היה להופיע שוב בפני אמהות בחופשת לידה במסגרת שיתוף פעולה של "מאמאטק" עם "מעברים בעמק" שבוע שעבר, במגידו. פעם שנייה שיש לי את הזכות לפגוש נשים שבתוך כל הגשם והקור באו עם ילדיהם. הקטן בהם בן חודש בלבד. מודה שדי הערצתי אותן כי לא חושבת שבזמנו הייתי יוצאת עם אחת מילדותי בגיל כזה במזג אוויר כזה. מאד החמיא לי שהיה להן חשוב מספיק לבוא ולשמוע על ״מקריות מול תכנון בפיתוח קריירה״ ולקבל טיפים לניהול הקריירה שלהן.
סיפרתי להן את סיפור הקריירה שלי על מנת להמחיש ולהדגים. היו שם יותר מ 20 תינוקות בני יומם שבאופן מפתיע שיתפו פעולה ואפשרו לאמהותיהם להקשיב.
מישהי ניגשה אחר כך לדבר על הנועם והרוגע שבו אני מרצה ונזכרתי לרגע בפעם הראשונה, לפני עשרות שנים, שבו הגעתי עם כאבי בטן וחרדות להרצות מול קהל.
מבין אלה שניגשו היו שתיים שמאד ריגשו אותי. הראשונה אמרה שנתתי לה אומץ ללכת ולהגשים את מה שרוצה לעשות והשנייה דווקא אמרה שנתתי לה את הרוגע שהיתה צריכה כדי ליהנות מהתקופה, לחכות ולחשוב יותר טוב מה מתאים לה.
מדי יום עושה דברים שונים במסגרת הפעילות שלי. חלקם ב 1:1 וחלקם מול קבוצות. נכון שמזמן לא אמרתי כמה אוהבת את העבודה שלי?
