אם קשה לך תתאמץ. אם רע לך – תלך

״הרגשתי כאילו אני תקוע בפקק על כביש 6״
בדימוי כה פשוט תיאר אדם שהגיע אליי את הרגשתו לגבי הקריירה.
אני מניחה שרובנו מצאנו את עצמנו תקועים בפקק כשאיננו רואים דרך אלטרנטיבית בטווח הקרוב.
וזו תחושה של הרבה אנשים. השאלה הראשונה שלי היא ״למה בחרתם במסלול המקורי?״. יש אנשים שבחרו ללמוד בתחום שאהבו ואפילו במסלול שבו רצו לעבוד (דומה, אך לא אותו דבר). שם מתחילה הבעיה לא פעם – התשובות הן ״כי שום דבר אחר לא נראה לנו.. זה נראה נחמד….ההורים אמרו שזה כיוון טוב… חבר למד שם… היה צריך כבר להתחיל ללמוד ולזה התקבלתי בקלות״ וכו׳.
גם בהמשך התיאור על התעסוקה אני שומעת הרבה תיאורים כמו ״התגלגלתי… כבר הייתי שם. יותר מסובך לעזוב… כן היה לי רע אבל צריך לפרנס… כלוב של זהב. היה נוח״ ועוד מיני תיאורים דומים.
צריך הרבה כח ואומץ כדי ללכת לדרך הצדדית. יותר קל לחשוב שאנחנו כבר תקועים פה בפקק בכביש הראשי ובסוף נגיע כך או אחרת.
אבל, לפעמים קורה הנס. לא פעם הוא צומח ממשבר. משבר רגשי שמנער אותנו, פיטורין שנתנו סטירה שחייבה לשנות למסלול מתאים יותר וכמובן – משבר הקורונה שהשפיע על רבים כלכלית ורגשית.
ציטוט חכם ששמעתי פעם אומר ״אם קשה לך – תתאמץ. אם רע לך – תלך״. משפט כה פשוט שמגלם תורה שלמה. אז אם רע לכם – בואו. בואו נבדוק יחד מה יותר נכון לכם.
אין דבר משמח יותר עבורי מלעזור למי שבאו במטרה למצוא את השביל הנכון .
אפילו הפקק בכביש 6 מסתיים בסוף ומאפשר לנו לבחור אחרת 😊