"אני לא יכול איתו יותר. אני מתפטר", "נמאס לי ממנה. היא בכלל לא מעריכה אותי" כולנו חשנו או שמענו מהסובבים משפטים כאלה ודומים להם לגבי מנהלים. הסיבה העיקרית לרצון עובדים לעזוב מקום עבודה לרוב אינה כסף ואפילו לא עניין, אלא הממונים הישירים מאחר והם המשפיעים ביותר על איכות החיים והעבודה שלנו.
אני יכולה להעיד שחלק מהמנהלים שהיו לי בעבר, האמינו בי לעתים אפילו יותר ממה שהאמנתי בעצמי באותו זמן ודחפו אותי לעשות דברים שלא חשבתי שאני מסוגלת להם. הרבה מהביטחון העצמי המקצועי שלי והמשך ההתפתחות קשור לכך ועל כך תודתי להם.
לכל אחד מאיתנו מגיע ניהול ראוי. מחפש עבודה צריך להגדיר לעצמו בין השאר גם איזה סוג מנהל הוא מחפש וזה חלק מהנושאים עליהם אני עובדת עם אנשים בתהליך הייעוץ. רובנו רגילים לקבל את המנהלים כגזירה מהשמיים. לא פעם אנו עוצמים עינינו במודע מלבחון את אחד הנושאים המהותיים ביותר שישפיע על איכות חיינו ועבודתנו.
מאמינה שבחירת העבודה צריכה להיעשות גם מתוך בחירה ושליטה ולאחר שהבנו מה חשוב לנו אצל המנהלים, כדאי לשים לב לנקודה הזו ולנסות להתרשם מכך על ידי בדיקה עם עובדים אחרים שאנו מכירים, חיפוש חוות דעת באינטרנט, שאלת שאלות במהלך הראיון ובדיקה של תחושתנו לא רק מהמילים אלא מהאופן שבו ענו לנו.
שאלתי פעם מנהל שראיין אותי האם אני יכולה לבחור עובד אקראי ולדבר איתו. התגובה החיובית והנינוחה לבקשתי הבהירה לי שאני יכולה להיות רגועה (וזה אכן היה אחד ממקומות העבודה מהם נהניתי ביותר). מותר ורצוי לשאול בראיון העבודה מה ציפיות המנהלים ממני וחשוב לסמוך על תחושות הבטן והאינטואיציה. כשמשהו מרגיש לא נכון, לא להתעלם מכך גם אם התפקיד טוב מבחינות אחרות